<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית ראשון שער שלישי</h1>
<h2>דף יג:</h2>
שוחט אדם בין בראש הגג בין בראש הספינה. אבל לא ישחוט לתוך הים ולא לתוך הנהרות, שלא יראה כשוחט לשרו של ים ושל נהרות. אין שוחטין לתוך הכלים, שלא יראה כמקבל הדם לזורקו לע"ז. במה דברים אמורים בכלי ריקן, אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים. והוא שיהו המים עכורין שאין צורתו נראית מתוכן, אבל מים צלולין לא ישחוט, חוששין שמא לצורתו הנראית בהן הוא שוחט. ואם שחט בכלי שיש בו עפר כל שכן שהוא מותר.
<h2>דף מא.</h2>
לא ישחוט בתוך גומא ואפילו בגומא שבבית, שלא יראה כמאסף שם הדם לאכול עליו כדרך שהמינין עושין לשם ע"ז. רצה לנקות חצירו כיצד הוא עושה, עושה מקום מדרון חוץ לגומא ושוחט שם כדי שיהא הדם שותת ויורד לתוך הגומא, שהכל יודעין שלא נתכוון זה אלא לנקות חצירו. אבל בשוק לא יעשה כן, שאין אדם עשוי לנקות השוק. ואם עשה כן הרי זה עשה כחוקותיהן של מינין וצריך לבדוק אחריו שמא מינות נזרקה בו. ויראה לי שאם עבר ושחט באחת מכל עניינין אסורין אלו שאין שחיטתו פסולה, שאין מוציאין האדם מחזקת כשרותו עד שיבדק ונמצא חשוד. היה בא בספינה ואין לו מקום פנוי לשחוט כדי שלא יטנף את מקומו, כיצד הוא עושה, שוחט על גבי הכלים אבל לא לתוכן. ואם רצה מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דופני הספינה והדם שותת ויורד לתוך הים ואינו חושש.
